יציבה וכוח הכבידה

 

מערכת התנועה של גופנו, מתפקדת בראש ובראשונה, כמו "כלי רכב" פרטי אשר מוביל אותנו על-פי רצוננו ממקום למקום – יתרה מכך, מערכת התנועה מספקת, גם כישורי הישרדות חיוניים כגון: כושר יציבה, כושר לברוח מפני סכנה, הכושר לרדוף אחר ציד, לנוע וללקט מזון, לטפס על עץ, להגיש מזון לפה וכדומה.

כוח הכבידה

נגד הדחף הטבעי של מערכת התנועה להתמיד לשמר את כושר התנועה וגם מנח יציבה אנכית של הגוף – פועל כוח לעומתי אשר מאיים להשבית את זקיפות הקומה ! הכוח הזה, הוא כוח הכבידה.

מאחר והגוף שלנו, הינו בעל מבנה זקוף אשר ניצב אנכית למישור הקרקע – כוח הכבידה של כדור הארץ פועל על הגוף ללא-הרף ובעוצמה יתרה, כדי להפילו ארצה 'על הפנים' !.

 

 

להלן דוגמה פשוטה.

תתארו לכם מצב בו השרירים הנפרשים לאורך הצד האחורי של הגוף, הינם חלשים, יחסית בהשוואה למתח השרירים הנמצאים בקדמת הגוף – אזי, במצב זה, תתרחש "התקפלות" כללית של מבנה הגוף, מעין קריסה ספונטנית של הגוף אשר ייפול קדימה, על הפנים !

לפי דוגמה זאת, אנו למדים, כי מערכת התנועה שלנו, זקוקה לאיזון מתמיד של כלל כוחות השרירים הפועלים בה, הכול במטרה להישאר, ניצב אנכית כנגד כוחות המשיכה של כוח הכבידה.

 

 

כאמור, כנגד האיום להפיל אותנו, אפיים ארצה !
מערכת התנועה של הגוף פועלת תמיד ליצירת מצב של שיווי משקל כללי באמצעות עבודה משוכללת של מערך השרירים והמפרקים – הכול במטרה לשמר את הגוף במצב ניצב אנכי, אל-אף ולמרות כוח הכבידה המאיים.

במצב תקין כאשר מתקיימת יציבה מאוזנת, הגוף נמצא בנינוחות פיזית ובשיווי משקל אופטימלי, אך כאשר שיווי המשקל מופר – הגוף נקלע, מיד למצוקה והוא יגיב בתנועות תמרון ו"פיצוי" ספונטניות באמצעות עבודת שרירים מתקנת, מאומצת – הכל במטרה להשיג שיווי משקל מחדש.

 

נזקים מצטברים

המאמץ הפיזי, החריג אשר משקיע הגוף לצורך השגת שיווי משקל ואיזון מחדש, גורם, לעתים קרובות לנזק מצטבר ולתופעות אופייניות כגון: התכווצות שרירים, "התקצרות" של שרירים ושחיקה של מפרקים אשר מלווים, לרוב בתופעות כאב, כאבים ואף במוגבלות תנועה ברמה משתנה.

 

 

שימוש-יתר של השרירים יוצר עומסים קיצוניים בעלי השפעה מזיקה, בעיקר על מערך המפרקים בגוף אך, גם על מערכות אחרות של הגוף כגון: לחץ על שלוחות העצבים בעמוד השדרה וכן השפעה מזיקה על זרימת הדם.

אי-סדירות כרונית במערכת התנועה מובילה, בדרך כלל להתפתחות מואצת של תהליכים דלקתיים במערך המפרקים, כולל נזקים תוך-מפרקיים, לרבות שחיקת סחוסי המפרקים אשר מלווים, כאמור, גם בתופעות כאב, הקרנות כאב ואף במוגבלות תנועה ברמות שונות.

מכאן, התפתחות של פתולוגיות אופייניות למערך שלד / שריר כגון:

עקמת (סקוליוזיס), גבנת (קיפוזיס), קשת מותנית מוגברת (היפרלורדוזיס), פגיעה במערך חוליות עמוד השדרה, תופעות בלט ופריצת דיסק (הרניה), איסכמיה, סיאטיקה (אישיאס), כף רגל שטוחה (פלטפוס), הולפוס, דורבן ועוד.

 

 

גדעון מילק

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן