צליפת שוט – הביטוי 'צליפת שוט' מתאר נזקים ברקמות שונות של מערכת התנועה בעקבות טראומה, לרוב ברקמות הצוואר והגב העליון כתוצאה מטלטול פיזי, קיצוני של הגוף.
בדרך-כלל על רקע התנגשות כלי רכב / תאונת דרכים אשר גורמת להאצה קיצונית ו/או בלימה פתאומית של גוף הנוסעים ברכב.
צליפת שוט
בעת התנגשות כלי-רכב פועלים על גוף הנוסעים כוחות אשר גורמים למתיחה אלימה של רקמות הצוואר, הרצועות, הגידים והשרירים, חוליות עמוד השדרה בדרגות חומרה שונות, החל ממתיחה קלה וכלה בנזק משמעותי לחוליות ו/או לעצבים.
כיום מכילה ההגדרה 'צליפת שוט', גם חבלות גופניות עקב נפילה לקרקע כגון: נפילה מאופנים, סוס, סולם וכדומה ו/או פציעות ספורט כגון: ספורט אקסטרים, גלישה, סקי וכדומה (לרבות טלטול פיזי כתופעת התעללות נגד אוכלוסיית ילדים).
סימפטומים
סימפטומים אופייניים לאירוע צליפת שוט מתבטאים במוגבלות תנועה, נוקשות רקמות, כאבים בצוואר המוקרנים גם לכתפיים, לשכמות, לגפיים עליונות ולאזורי גב שונים. תופעות נוירולוגיות שונות כגון: נימול, עקצוץ, כאב או חוסר תחושה, כאבי ראש וסחרחורת, הפרעות בראייה, צלצולים באוזניים (טיניטוס), כאבים בלסת, חוסר שיווי משקל, ורטיגו ועוד.
אבחון צליפת שוט
לאבחון מדויק של צליפת שוט – סוג הפגיעה וחומרתה יש לבצע בדיקות אבחנתיות כגון:
– אבחון נוירולוגי לזיהוי חסכים מוטוריים (כוח) או חסכים סנסוריים (תחושה) וטסט החזר בשתי הידיים ובשתי הרגליים.
– יש לשלול נזקים גרמיים בחוליות עמוד השדרה, שברים או פריקות באמצעות שיקוף רנטגן.
– יש לשלול פגיעה עצבית או לחץ שורשי, במידת הצורך, גם באמצעות צילומי הדמייה כגון CT או MRI או EMG
בתהליך הטיפול בצליפת שוט – על-פי גישת הרפואה המערבית נעשה, לרוב שימוש בתרופות נוגדות דלקת, במשככי כאבים ובהנחיה למנוחה לרבות שימוש בצווארון תמיכה רפואי להגבלת תנועת הצוואר.
מנגנון הפציעה
טראומה מסוג צליפת שוט או כל סכנה המאיימת על שלמות עמוד השדרה ושלוחות עצביו מעוררת בשרירים התומכים בצוואר ובגולגולת תגובה הגנתית, בלתי-רצונית המתבטאת בהתכווצות עוויתית (Spasm) של השרירים כחלק ממנגנון ההישרדות הטבעי של הגוף (Reactive cervical strain).
התכווצותם של ארבעת השרירים הדומיננטיים התומכים בצוואר ובגולגולת: שריר המעלות, מפנה הראש, מרים השכמה ובעיקר שריר הטרפז העליון גורמת לקיצורם של סיבי השרירים, הגידים ורקמות המעטפת (Facsia) – התכווצות עוויתית זאת מגבילה את טווחי התנועה של הצוואר והראש ומחוללת תגובת שרשרת עצבית המקרינה כאבים גם אל אזורים מרוחקים מעבר לאזור הפגוע.
אנימציה – צליפת שוט
צליפת שוט – הטיפול הטבעי
מבחינה טיפולית, מקובל, כיום להחזיר את המטופל /ת לפעילות תנועתית, שוטפת, מוקדם ככל האפשר באמצעות הפעלה תנועתית, יזומה ומבוקרת, פאסיבית ו/או אקטיבית של הצוואר והגולגולת.
ניתן להסתייע בטכניקות שיקום תנועתי, כגון: פיזיוטרפיה, עיסוי רפואי אורטופדי, עיסוי רקמות עמוק ובאמצעות שיטות טיפול מגע נוספות, כפי שיפורט להלן.
שיטות הטיפול במגע כגון עיסוי רקמות עמוק ו- עיסוי רפואי המתמחות בטיפול בבעיות כאב ותנועה כגון צליפת שוט עושות שימוש מבורך בסגולותיו הטבעיות של הגוף לשקם את עצמו וזאת באמצעות יצירה מכוונת של תנאים פיזיים המאיצים את החלמתם של הרקמות הפגועות באופנים הבאים:
1. שיכוך כאבים והרגעת מערכת העצבים הכללית על-ידי הרפיית התכווצויות שרירים, פתיחת הידבקויות מעטפת ואיזון כללי של המנגנון העצבי התוך-שרירי.
2. הפעלה מבוקרת של מערכת התנועה אצל המטופל /ת באמצעות הנעות יזומות של המפרקים והשרירים לצורך לשחזור תפקודי תנועה מתוקנים.
3. המרצת פעילות מחזור הדם והלימפה באמצעות טכניקות עיסוי רקמות שונות ולחיצות ממוקדות ליצירת תנאים תומכי החלמה.
4. שימוש בטכניקות תראפיה תרמית כגון חבישות חום / קור ושמנים ארומתיים לבלימת התפתחות תהליכים דלקתיים ולזירוז בניית תאים חדשים.
5. איזון כללי של מערכת שלד / שריר ותיקון דפוסי יציבה ותנועה באמצעות חיזוק מערך השרירים והגדלת טווחי תנועה של השרירים והמפרקים.
כל זאת בתהליך הדרגתי וטבעי המותאם לדינאמיקה המוטורית של הגוף ולסף הכאב של כל מטופל או מטופלת וללא כל שימוש בכימיקלים משככי כאב.
חשוב להזכיר כי במסגרת השיקום מפגיעת "צליפת שוט" יש לטפל בצמתים העצביים (Motor end plate) הקיימים בשרירי גופנו אשר אחראיים על
פעולת הכיווץ וההרפיה של סיבי השריר – ייחודם של צמתים אלו מתבטא בשתי תכונות עיקריות:
א. נטייה של צמתים אלה לאמץ דפוס התכווצות כרוני המתבטא בהתכווצות סיבי השרירים ("קיצורים") וכן נטייה להתכווצות של מעטפת הפאשיה אשר התכווצותה משבשת, גם היא את התפקוד הנורמטיבי של מערכת התנועה.
ב. תכונה ייחודית המתבטאת בהקרנה עצבית של כאב, כאבים, גם אל אזורים מרוחקים בגופנו מעבר למוקד הפגיעה הנקודתי.
צליפת שוט – פיזיולוגיה
חשוב לחזור ולפרט, כי שרירי גופנו עטופים במעטפת רקמת חיבור דקה וגמישה – מעטפת הפאסיה (Fascia) אשר הינה איבר התמיכה הגדול ביותר בגופנו אשר מערסל בתוכו את כל חטיבות השרירים השונות וכן את כל איברי גופנו ולה תפקיד בעל חשיבות עליונה בכל הקשור לתפקודי תנועה, יציבה, נשימה ועוד.
עקב התכווצות הפאשיה- Fascia כתוצאה ממגוון פקטורים אפשריים כגון: מחסור בנוזל סינוביאלי, חוסר פעילות ממושכת של השרירים, שימוש יתר של השרירים, התכווצות שרירים, מצוקה רגשית, מחלה, חבלה וכו' מאבדת הפאסיה את תכונת גמישותה ונוטה להתקצר ולהתייבש.
במצב בו הפאשיה מקוצרת, דבוקה או מיובשת תיווצר השפעה מזיקה על תפקודי השרירים המעורסלים באותה פאשיה אשר תתבטא במוגבלות תנועה של השרירים ושל המפרקים הרלוונטיים, לרבות תופעות כאב, כאבים נלוות.
פאשיה דבוקה יוצרת תחתה נקודת טריגר "נעולה" (Trigger) אשר משבשת את התפקוד הכימי והחשמלי של הצמתים העצביים וכאשר משתבשת הפעילות העצבית של "יחידות התנועה" (Motor unit) הפרושות לאורך סיבי השרירים, מתקבעת התכווצות כרונית בשריר ("קיצור") אשר גורמת, כאמור לירידה בטווחי תנועה, תופעת כאב, כאבים, האצה של תהליכי אטרופיה (דלדול) ופגיעה בדפוסי התנועה והיציבה של הגוף.
הנקודה ה"כלואה" מוגדרת כנקודת "טריגר" Trigger point והינה, כאמור בעלת תכונה ייחודית המתבטאת בהקרנת כאב, גם אל אזורים מרחוקים
ממקור הכאב הראשוני. תכונה זאת מהווה פקטור ליצירת כשלים מוטוריים ונקודות "טריגר" נוספות בשרירים מרוחקים בגוף.
שימוש-יתר של השרירים, תנועות חוזרניות, חוסר פעילות ממושכת של השרירים, חוסר באספקת דם, תזונה לקויה, הפרעות בחילוף חומרים, חוסר בויטמינים או מינרלים, שימוש מאסיבי בתרופות, לחץ מכאני, הקרנת כאב, כאבים, חבלה, מחלה, מצוקה נפשית הינם גורמים נפוצים להיווצרות נקודות "טריגר".
נטרול נקודות ה"טריגר" מפחית משמעותית תופעת כאבים, משפר באופן ניכר ומיידי את טווחי התנועה וכן משפר את המצב הרגשי של המטופל.
לסיכום, תודות לניסיון המעשי המצטבר יש, כיום בידי שיטות הטפול במגע טכניקות בדוקות ויעילות לשיכוך כאבים כרוניים ואקוטיים וטכניקות לשיקום אורטופדי המבוססות על ידע עדכני מתחום רפואת הספורט, פיזיותראפיה, קינסיולוגיה, אורטופדיה, נוירולוגיה, מדעי הנפש ועוד.
גדעון מילק
